העת העתיקה וראשית ההתיישבות היהודית
ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על התיישבות אנושית באזור כבר לפני מאות אלפי שנים. הציביליזציות העירוניות הראשונות התפתחו באזור לפני כ-5,000 שנה, והיו חלק מתרבות כנען העתיקה. ערים עתיקות כמו יריחו, שנחשבת לאחת הערים העתיקות בעולם, שימשו כמרכזי מסחר ותרבות.
על פי המסורת היהודית, אברהם אבינו הגיע לארץ כנען לפני כ-3,700 שנה. צאצאיו ירדו למצרים בתקופת הרעב, ולאחר מאות שנים של שעבוד, יצאו ממצרים בהנהגת משה ונדדו במדבר במשך 40 שנה, עד שנכנסו לארץ כנען בהנהגת יהושע בן נון. שבטי ישראל התיישבו בארץ כנען, ולאחר תקופת השופטים הוקמה ממלכה יהודית מאוחדת תחת המלכים שאול, דוד ושלמה.
לאחר מות שלמה (המאה ה-10 לפנה"ס), התפצלה הממלכה לממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. ממלכת ישראל נפלה בידי האשורים בשנת 722 לפנה"ס, וממלכת יהודה נכבשה על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס, אז חרב בית המקדש הראשון ורוב תושבי יהודה הוגלו לבבל.
תקופת בית שני והשלטון הרומי
לאחר כיבוש בבל על ידי האימפריה הפרסית, התיר המלך כורש ליהודים לחזור לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש (538 לפנה"ס). תחת השלטון הפרסי ולאחר מכן תחת השלטון ההלניסטי, התקיימה בארץ ישראל אוטונומיה יהודית. בשנת 167 לפנה"ס פרץ מרד החשמונאים נגד השלטון הסלאוקי, שהוביל להקמת ממלכה יהודית עצמאית בהנהגת בית חשמונאי.
בשנת 63 לפנה"ס כבשו הרומאים את ארץ ישראל. תחת השלטון הרומי, מונה הורדוס למלך יהודה (37-4 לפנה"ס), והוא הרחיב ושיפץ את בית המקדש השני. המתיחות בין היהודים לרומאים הגיעה לשיאה במרד הגדול בשנת 66 לספירה, שהסתיים בחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה ובגלות העם היהודי.
מרד בר כוכבא (132-135 לספירה) היה ניסיון נוסף של היהודים להתקומם נגד השלטון הרומי. לאחר דיכוי המרד, שינו הרומאים את שם הפרובינציה מ"יהודה" ל"פלשתינה" (על שם הפלשתים), בניסיון למחוק את הזיקה היהודית לאזור.
התקופה הביזנטית והמוסלמית
עם אימוץ הנצרות על ידי האימפריה הרומית במאה ה-4, הפכה ארץ ישראל למרכז דתי חשוב לנצרות. הקיסרית הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטין, ביקרה בארץ ישראל וזיהתה אתרים קדושים לנצרות. באתרים אלה נבנו כנסיות ומנזרים, שרבים מהם קיימים עד היום.
בשנת 636 לספירה, כבשו הערבים המוסלמים את ארץ ישראל מידי הביזנטים. תחת השלטון המוסלמי, שנמשך ברוב האזור עד למאה ה-11, הפכה ירושלים לעיר קדושה גם לאסלאם. נבנו בה מבנים מפוארים כמו כיפת הסלע ומסגד אל-אקצה. היהודים, שנחשבו ל"עם הספר" באסלאם, הורשו לחיות תחת שלטון מוסלמי כבני חסות (ד'ימי), אם כי במעמד נחות ותחת מגבלות שונות.
בשנת 1099, כבשו הצלבנים את ירושלים והקימו את ממלכת ירושלים הצלבנית. השלטון הצלבני נמשך עד שנת 1187, אז כבש צלאח א-דין את ירושלים ורוב ארץ ישראל. לאחר מכן שלטו באזור הממלוכים (1250-1517), ואחריהם האימפריה העות'מאנית (1517-1917).
התקופה העות'מאנית והמנדט הבריטי
האימפריה העות'מאנית שלטה בארץ ישראל במשך 400 שנה. במהלך המאה ה-19, עם התעוררות הלאומיות באירופה, החלה גם התעוררות לאומית יהודית - הציונות. בהשפעת התנועה הציונית והגל הגובר של אנטישמיות באירופה, החלו יהודים לעלות לארץ